מתוך הויקיפדיה רָשׁוֹמוֹן (ביפנית: 羅生門) הוא סרט קולנוע (שגם נכתב כמחזה[1]) נודע של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה, שהופק בשנת 1950. הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה בשנת 1951, זכייה שהובילה לפרסומם של קורוסאווה ושל הקולנוע היפני ברחבי העולם המערבי. כמו כן זכה בפרס אוסקר מיוחד לסרט זר מטעם האקדמיה האמריקאית לקולנוע ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.
הסרט מבוסס על שני סיפורים מאת הסופר היפני אקוטגאווה ריונוסוקה, ומתאר פשע של אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראייה:
טג'ומרו, הנאשם באונס וברצח (שאותו גילם טושירו מיפונה). טקהירו, הסמוראי הנרצח, שדבריו מגיעים באמצעות מעלה באוב. מסאקו, הנאנסת, שהיא אשתו של הנרצח. חוטב עצים ששמו אינו ידוע, שצפה באירוע. אותו שיחק טקאשי שימורה. הארבעה מעלים מזיכרונם את הפשע. ארבע העדויות סותרות זו את זו והצופה אינו מסוגל לגלות את האמת, ובפרט אינו מקבל תשובה לנסיבות המוות: האם היה זה מוות בדו-קרב, רצח או התאבדות? המוות הוא נתון אובייקטיבי, אך תיאור נסיבותיו סובייקטיבי לחלוטין ומשקף את הפרשנות שנותן למאורעות כל עד ראייה (שהוא גם שותף למאורעות).
הדובר פונה אל נמענת אהובה שמדומה לציפור בעלת כנף גדולה, שהדובר מבקש שתגן עליו כמו שציפור מגנה על גוזליה. בבית הזה מציג הדובר את בקשותיו מאהובתו. הוא מבקש ממנה להיכנס תחת כנפיה – כלומר מבקש חסות והגנה. הוא מבקש שתתייחס אליו "כמו אם ואחות", כלומר, הוא זקוק ממנה לחמימות, לידידות, לחום והבנה ואהבה שאינה תלויה בדבר. הדובר מבקש גם "יהיי חיקך מקלט ראשי, קן תפילותי הנידחות" – כלומר, הוא זקוק למקום שיוכל להניח בו את ראשו העייף ובמקום זה גם להשמיע את תפילותיו ובקשותיו שלא התממשו.
על פסק
תגובות
הוסף תגובה לתגובה
רָשׁוֹמוֹן (ביפנית: 羅生門) הוא סרט קולנוע (שגם נכתב כמחזה[1]) נודע של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה, שהופק בשנת 1950. הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה בשנת 1951, זכייה שהובילה לפרסומם של קורוסאווה ושל הקולנוע היפני ברחבי העולם המערבי. כמו כן זכה בפרס אוסקר מיוחד לסרט זר מטעם האקדמיה האמריקאית לקולנוע ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.
הסרט מבוסס על שני סיפורים מאת הסופר היפני אקוטגאווה ריונוסוקה, ומתאר פשע של אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראייה:
טג'ומרו, הנאשם באונס וברצח (שאותו גילם טושירו מיפונה).
טקהירו, הסמוראי הנרצח, שדבריו מגיעים באמצעות מעלה באוב.
מסאקו, הנאנסת, שהיא אשתו של הנרצח.
חוטב עצים ששמו אינו ידוע, שצפה באירוע. אותו שיחק טקאשי שימורה.
הארבעה מעלים מזיכרונם את הפשע. ארבע העדויות סותרות זו את זו והצופה אינו מסוגל לגלות את האמת, ובפרט אינו מקבל תשובה לנסיבות המוות: האם היה זה מוות בדו-קרב, רצח או התאבדות? המוות הוא נתון אובייקטיבי, אך תיאור נסיבותיו סובייקטיבי לחלוטין ומשקף את הפרשנות שנותן למאורעות כל עד ראייה (שהוא גם שותף למאורעות).
הוסף תגובה לתגובה
הוסף תגובה לתגובה
אם יורשה לי,10+14זן-עדות שמיעה אז הייתי מנסח:שכוחות אל,או רחוקות.הייתי משנה לא מתקבלות.
בית א´
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.
הדובר פונה אל נמענת אהובה שמדומה לציפור בעלת כנף גדולה, שהדובר מבקש שתגן עליו כמו שציפור מגנה על גוזליה. בבית הזה מציג הדובר את בקשותיו מאהובתו. הוא מבקש ממנה להיכנס תחת כנפיה – כלומר מבקש חסות והגנה. הוא מבקש שתתייחס אליו "כמו אם ואחות", כלומר, הוא זקוק ממנה לחמימות, לידידות, לחום והבנה ואהבה שאינה תלויה בדבר. הדובר מבקש גם "יהיי חיקך מקלט ראשי, קן תפילותי הנידחות" – כלומר, הוא זקוק למקום שיוכל להניח בו את ראשו העייף ובמקום זה גם להשמיע את תפילותיו ובקשותיו שלא התממשו.
הוסף תגובה לתגובה
הוסף תגובה חדשה לתשבץ